החלטה בתיק רע"פ 2638/13

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתן על ידי כב' השופטים א' טל - סג"נ, צ' דותן, ו-ב' טולקובסקי, בתיק עפ"ג 57010-05-12, מיום 5.3.2013. בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא, אשר ניתן על ידי כב' השופטת נ' מימון שעשוע, ביום 16.4.2012, בת"פ 2811/07 ובת"פ 1947/08, אשר נדונו במאוחד.

           בהחלטתי מיום 21.4.2013, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

כתבי האישום

2.        נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו שורת עבירות גניבה ומרמה וכן עבירות של מיסוי וכלכלה, הכל כפי שיפורט להלן.

3.        בת"פ 2811/07 (להלן: תיק הגניבה) הוגש נגד המבקש כתב אישום מתוקן בשנית (להלן: כתב האישום המתוקן), אשר ייחס לו את העבירות הבאות: שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עשר עבירות של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין; עשר עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; עבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; וכן עשר עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

           כתב האישום המתוקן מגולל בהרחבה מסכת של 12 אישומים, בנוגע לעבירות שבוצעו בין השנים 1999 ל-2005 על-ידי המבקש ונאשם נוסף (להלן: הנאשם 2). לפי עובדות כתב האישום המתוקן, עבד המבקש בתקופה הרלוונטית, כשכיר בחברת "האחים עובדיה", שהינה חברה המספקת כוח-אדם (להלן: החברה). במסגרת תפקידו, היה המבקש אחראי על תחום הניקיון, על גיוס עובדים לחברה, ועל העברת דו"חות נוכחות להנהלת החשבונות בחברה, לצורך הוצאת תלושי שכר מדי חודש. על פי כתב האישום המתוקן, גנב המבקש כספים מהחברה, וסייע לאחרים לקבל במרמה כספים מהביטוח הלאומי, בין היתר, בסיועו ובתיווכו של הנאשם 2, על-ידי כך שדיווח לחברה על עובדים פיקטיביים, פתח עבורם כרטיסי עובד, וכן הפיק דו"חות נוכחות מזויפים. עוד עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, כי המבקש שילם לנאשם 2 סכום חודשי של 3,000 ש"ח, על מנת שיעביר לידיו את שמות האנשים המעוניינים לקבל תלוש שכר מהחברה, וזאת מבלי שנדרשו לעבוד בפועל (להלן: העובדים הפיקטיביים). המבקש העביר להנהלת החשבונות של החברה את דו"חות הנוכחות שהפיק עבור העובדים הפיקטיביים, ועל בסיס דו"חות מזויפים אלה, הנפיקה החברה לאותם עובדים תלושי שכר, העבירה לחשבונות הבנק שלהם משכורת, והפרישה עבורם דמי ביטוח לאומי. העובדים הפיקטיביים מסרו לנאשם 2 את הכספים שקיבלו, והוא העבירם, בניכוי חלקו, למבקש. בתמורה, קיבלו העובדים הפיקטיביים זכויות שונות במוסד לביטוח לאומי, בהציגם את תלושי השכר שקיבלו, ובזכות "רצף העבודה" שנוצר, כביכול. בסך הכל, גנב המבקש מהחברה סכום העולה על 637,000 ש"ח, בהתאם למפורט בכתב האישום המתוקן.

4.        בת"פ 1947/08 (להלן: תיק המיסוי) הוגש נגד המבקש כתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו את העבירות הבאות: שש עבירות של התחמקות מתשלום מס, תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה); וכן שש עבירות של עזרה לאדם אחר להתחמק מתשלום מס, תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. כתב האישום המתוקן בתיק זה, מתייחס לעבירות שעניינן העלמת הכנסות והשתמטות מתשלום מס, כתוצאה ממעשי המרמה בתיק הגניבה, אשר עובדותיו תוארו לעיל. לפי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק המיסוי, בין השנים 1999 ל-2004, העלים המבקש הכנסות, שאותן גנב מהחברה, על-ידי כך שדיווח על הוצאות ומשכורות פיקטיביות, בסכום של כ-872,150 ש"ח. עוד עולה מכתב האישום המתוקן, כי המבקש סייע לנאשם 2 להעלים הכנסות בתקופה הרלוונטית, בסכום של כ-87,215 ש"ח.

הדיון בבית משפט השלום

5.        בתחילה, כפר המבקש באישומים שיוחסו לו במסגרת תיק הגניבה, ובית משפט השלום החל בשמיעת עדי התביעה, וזאת במהלך חמש ישיבות. ביום 4.1.2010, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יודה המבקש בכתב אישום מתוקן. בהתאם לכך, הרשיע בית משפט השלום את המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בשנית, במסגרת תיק הגניבה.

6.        אף בתיק המיסוי, הגיעו הצדדים להסדר טיעון אשר הוגש לבית המשפט, ולפיו כתב האישום יתוקן, והצדדים יגישו סיכומים בכתב בשאלה שנותרה במחלוקת - האם ניתן לראות את כספי המרמה כהכנסה חייבת במס, בהתאם לפקודת מס הכנסה. עוד הוסכם בין הצדדים, כי ככל שבית המשפט יקבע, כי הכספים מהווים הכנסה חייבת במס, יודה המבקש בכתב האישום המתוקן.

           ביום 21.3.2011, ניתנה החלטת בית משפט השלום בשאלת סיווג כספי המרמה (כב' השופטת נ' מימון שעשוע), ובה נקבע באופן מפורט וממצה, כי יש להתייחס לכספים שנגנבו מהחברה כהכנסה של המבקש, ולפיכך, המבקש פעל שלא כדין, כאשר לא דיווח על הכנסה זו ולא שילם מס בגינה. לאור זאת, ובהתאם להסדר הטיעון, הודה המבקש והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת תיק המיסוי.

7.        בטרם ניתן גזר הדין בעניינו, נשלח המבקש לקבלת תסקיר שירות המבחן אודותיו. מהתסקיר עולה, כי המבקש הינו גרוש, ואב לארבעה ילדים בגילאי 12 עד 22, וכיום הוא מתגורר עם חברתו לחיים. לדבריו, נישואיו התפרקו בעקבות מעורבותו בעבירות הנוכחיות, אך כיום הוא מצוי בקשר טוב עם ילדיו וגרושתו. עוד טען המבקש, כי הרקע לביצוע העבירות על-ידו הוא התמכרותו להימורים, שהחלה לפני כ-25 שנים, בעקבותיה לווה כספים בשוק האפור ונכנס לחובות, אותם ניסה להחזיר באמצעות כספי הגניבה. קצינת המבחן התרשמה, כי הרקע לביצוע העבירות הינו מורכב יותר, וכולל, בין היתר, תחושות קיפוח ודימוי עצמי נמוך, כמו גם יחסי קנאה בין המבקש לבין אחיו, כאשר המבקש הועסק כשכיר ולא כאחד הבעלים בחברה, אשר היתה בבעלות משפחתית. בנוסף, התרשמה קצינת המבחן, כי המבקש אינו מכיר בפגיעה שגרם לאחיו, עקב מעשיו. עוד עולה מהתסקיר, כי המבקש מצוי בטיפול פסיכיאטרי מזה כ-3 שנים, ומטופל תרופתית בבעיה רפואית מסוימת. הפסיכיאטר המטפל בו מסר, כי המבקש סובל, בין היתר, מבעיית חרדה, ואפשר שהמשפט המתנהל נגדו, גורם להחמרה בבעייתו הרפואית. בסיכום התסקיר נאמר, כי לאור העובדה שהמבקש נמצא בעיצומו של טיפול, והוא החל אף בהליך להסדרת חובותיו, הרי, שבמידה שיושת על המבקש עונש מאסר, מומלץ כי בית המשפט ישקול את האפשרות כי ריצוי המאסר יעשה בדרך של עבודות שירות.

8.        בגזר דינו מיום 16.4.2012, נתן בית משפט השלום את דעתו למספר שיקולים לטובת המבקש, וביניהם: תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש; עדותה וחוות דעתה של העובדת הסוציאלית, אלה סטולפר, אשר מטפלת במבקש מאז שנת 2008; עדותו של מר חמלניסקי ראובן, אשר משמש כמדריך בעמותת "אפשר", בקבוצה בה השתתף המבקש; עדויותיהם של גרושתו, אחותו ואחיו של המבקש; עדותה של עו"ד הילה תירוש, אשר טיפלה עבור המבקש בסגירות השומות מול מס הכנסה; ושני תצהירים אשר הוגשו מטעם המבקש - האחד, של יועצת מס, אשר פירטה את חובותיו של המבקש וההחזרים המשולמים על ידו, והשני, של רואה החשבון של החברה, אשר אישר כי, ביום 21.3.2011, הסדיר המבקש את חובותיו לחברה, בסכום של 900,000 ש"ח. בית משפט השלום הדגיש, כי "אלמלא שיקולי קולא אלה, העונש שהיה נגזר על הנאשם [המבקש]היה כפול, אם לא מעבר לכך".

           מנגד, שקל בית המשפט לחובתו של המבקש, את חומרת העבירות; היקף המרמה, התחכום והשיטתיות שהתגלו במסגרת ביצוע העבירות; מעורבותו של המבקש בהדרכת העובדים הפיקטיביים, אף ללא תיווכו של הנאשם 2; העובדה כי אין מדובר במעידה חד פעמית וכי מעשיו של המבקש נמשכו על פני תקופה ארוכה; העובדה כי המבקש פגע, הן בקופת החברה והן בקופה הציבורית, בכך שסייע לעובדים הפיקטיביים לצבור זכויות לקבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, במרמה ושלא כדין; ואת העובדה כי החזר הכספים על ידי המבקש, בוצע רק בשלב מאוחר, לאחר גילוי העבירות.

           בית המשפט אף התייחס בגזר דינו, לעברו הפלילי של המבקש, אשר כולל הרשעה משנת 2000 בשש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ומרמה בנסיבות מחמירות, אשר בוצעו בשנת 1997, ובגינן נדון המבקש ל-5 חודשי מאסר בעבודות שירות ולמאסר על תנאי.

           לאחר ששקל את טיעוני הצדדים לקולא ולחומרא, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: עשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור על אחת העבירות בהן הורשע; וכן קנס בסכום של 100,000 ש"ח, אשר יקוזז מהכספים שנתפסו בתיק זה, והיתרה תשולם תוך 30 ימים.

הדיון בבית המשפט המחוזי

9.        המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בערעורו, טען המבקש טענות שונות, וביניהן, כי שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל ראוי לכך שהמבקש הודה במסגרת הסדר טיעון ואף השיב את מלוא הכספים לחברה, בסכום של 900,000 ש"ח. לטענתו של המבקש, כיום, הוסרו המחדלים באופן מלא, לאחר שהוא שילם לרשות המיסים סכום של 800,000 ש"ח, ומשכך לא היה מקום להטיל עליו קנס בשיעור כה גבוה. בנוסף, טען המבקש, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לשיקול השיקומי, להמלצת שירות המבחן, ולמצבו הבריאותי, הנפשי והמשפחתי. המבקש טען בנוסף, כי בית משפט קמא התעלם מחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בין השנים 2004-1999, ועד למועד מתן גזר הדין בשנת 2012. לאור האמור, עתר המבקש לקצר באופן משמעותי את משך המאסר בפועל שהושת עליו, ולהפחית באופן ניכר את סכום הקנס, בו חוייב.